הכרעת דין בתיק ת"פ 3044/07

האישום

1.       הנאשם, נביל סכראן, הואשם בכתב-האישום בעבירות שלהלן: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - לפי סעיף 332 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(1) לחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - לפי סעיף 275 לחוק, הסעת תושב זר שלא כדין - לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (חמש עבירות), ונהיגה בזמן פסילה - לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

2.       בכתב-האישום נטען, כי ביום 31.3.07, בסמוך לשעה 15:30, בתחנת הדלק "דור" בכביש 443 אסף הנאשם לרכבו, מסוג סקודה (להלן - הרכב), חמישה תושבי אזור יהודה ושומרון שלא היו ברשותם היתרים לכניסה לישראל, זאת לצורך הסעתם לתוך תחומי המדינה. הנאשם נהג לכיוון ירושלים בכביש 443, ופנה לדרך המובילה לבית-חנינה. כאשר הבחין הנאשם במחסום משטרתי שהוצב במקום, ביצע פניית פרסה בכדי לשוב על דרכו. על-פי הנטען בכתב-האישום, שוטרי משמר הגבול (להלן - מג"ב) שנסעו בג'יפ החלו לדלוק אחר רכבו של הנאשם, כשהם מסמנים לו לעצור באמצעות צופר האזעקה. ואולם, הנאשם התעלם מהוראותיהם, הגביר את מהירות נסיעתו וחלף על-פני מעגל תנועה בנסיעה נגד כיוון התנועה, באופן שגרם לרכב שבא מולו לבלום ולסטות לצד הדרך, בכדי למנוע התנגשות. הנאשם המשיך בנסיעה מהירה, ובעת שעלה על כביש 443 נסע במהירות מופרזת בניסיון להימלט משוטרי מג"ב שדלקו אחריו. על-מנת לעצור את רכבו של הנאשם, הקים צוות מג"ב חסימה מאולתרת בכביש 443 בצומת המוביל ל"מחנה עופר", תוך הצבת ג'יפ מג"ב לרוחב הכביש, וכתוצאה מהחסימה נעצרו כלי הרכב בצומת. עוד נטען בכתב-האישום, כי כאשר הבחין הנאשם בחסימה, ובכדי להימלט מכוחות המשטרה, עקף עם רכבו מימין את כלי הרכב שעמדו בצומת, תוך נסיעה עם שני הגלגלים הימניים על אי-התנועה, ואגב כך פגע בעוצמה במכונית פרטית מסוג פולקסוואגן שעמדה בנתיב הימני בצומת. עקב כך, איבד הנאשם שליטה על רכבו, והרכב פגע פעמיים במעקה הבטיחות עד שנעצר. כתוצאה מההתנגשות נפגע נהג המכונית הפרטית, וכן נפגעו הנאשם וכל הנוסעים ברכבו. כל הנפגעים פונו לבית-חולים, במצב קל, לקבלת טיפול. עוד נטען בכתב-האישום, כי במועד הרלבנטי נפסל הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה; ואולם, המאשימה חזרה בה מטענה זו והסתפקה בהודאתו של הנאשם כי באותו מועד לא היה לו רישיון נהיגה בר-תוקף.

התשובה לאישום

3.       בתשובתו לאישום לא חלק הנאשם על כך שהסיע תושבי שטחים במכוניתו, ועל התרחשות התאונה; ואולם, הוא טען כי בעת שעלו הנוסעים לרכבו סבר לתומו שיש להם היתרים לכניסה לישראל. עוד ציין, כי אכן היה מנוע מלנהוג ברכב אותה עת, ואולם זאת לא מחמת פסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה כנטען בכתב-האישום, אלא נוכח העובדה שרישיון הנהיגה שלו לא חודש בגין אי-תשלום קנסות. לגרסתו, בהתקרבו למחסום באזור בית חנינה, ביקשו ממנו שניים מנוסעי הרכב שלא לעבור על-פני המחסום אלא להחזירם לתחנת הדלק, והוא נענה לבקשתם וחזר על דרכו כשמגמת פניו לכיוון מערב. הוא אישר, כי רכב משטרה נסע מאחוריו, אך הכחיש כי רכב זה סימן לו בדרך כלשהי לעצור. באשר לתאונה בצומת מחנה עופר, טען הנאשם כי נאלץ לעקוף את כלי הרכב בצומת מצד ימין, ואף לעלות עם שני הגלגלים הימניים על אי-התנועה, זאת בניסיונו למנוע תאונה, עת סטה רכב אחר לתוך נתיב נסיעתו.

ראיות המאשימה

עדותו של ג'מאל ימין

4.       ג'מאל ימין, שהנו תושב אזור יהודה ושומרון, העיד, כי במועד האמור לא היה לו היתר כניסה לישראל. לדבריו, בתחנת הדלק "דור" עלה, יחד עם ארבעה אחרים, לרכב הסעות שבו נהג הנאשם, זאת לאחר שביקש הסעה בתשלום לירושלים. הוא ישב במושב הקדמי לצד הנהג. לדבריו, משהגיע הרכב למרחק של כעשרים מטרים ממחסום מג"ב שבקרבת בית-חנינה, נמנע הנאשם  מלעבור דרך המחסום, פנה ימינה לדרך עפר והחל לנסוע במהירות. ג'מאל העיד, כי בשלב זה שאל את הנאשם מדוע הוא נוסע במהירות, והלה השיבו כי "יש ג'יפ מג"ב מאחורינו" (עמ' 5). עוד העיד ג'מאל, כי הנאשם המשיך לנסוע במהירות, גם כאשר חלף על-פני מעגל תנועה שהיה במקום, וכלשונו של העד: "הנאשם נסע במהירות. ביקשתי ממנו שיוריד את המהירות כדי שלא יעלה על הכיכר, כדי שלא יהרוג אותנו, הוא עבר את הכיכר בשלום והמשיך" (לעיל). בהקשר זה הוסיף וציין העד, כי הנאשם חלף על-פני הכיכר מצד ימין, אגב אובדן שליטה על ההגה בשל מהירות הנסיעה, ותוך עליה על שולי המדרכה, אך לדבריו לא הבחין כי בנהיגתו זו סיכן כלי-רכב אחרים.

          באשר לתאונה שאירעה בצומת מחנה עופר, העיד ג'מאל כי הנאשם נסע במהירות לעבר הצומת, כי הוא לא האט את מהירות נסיעתו חרף העובדה שמוקמה בצומת חסימה ושכלי-רכב עמדו במקום, וכי בניסיונו לעקוף את החסימה מצד ימין, התנגש הנאשם באחד מכלי הרכב, ובהמשך - אף במעקה הבטיחות, עד שנעצר. הוא הוסיף וציין בעדותו, כי כתוצאה מהתאונה נפצע בכל חלקי גופו: בראש, בגפיים ובצלעות; והובהל, יחד עם יתר הפצועים, לבית-חולים. וכך תיאר את התרחשות התאונה, בעדותו:

"נתקלנו בעוד מחסום של מג"ב שעשו אותו בצומת עם רמזור. הרמזור היה אדום או שאני לא יודע אם הוא התחלף לאדום. מג"ב חסמו את הרמזור, לא נתנו למכוניות שעומדות ברמזור לנסוע. הנאשם התחיל להתקדם לכיוון הרמזור. מרחוק ראיתי את המחסום. הערתי לו שיש מחסום ושיעצור. הרגשתי שיש משהו לא נורמאלי בקטע הזה. או שהוא מפחד או שאיבד את השליטה. ראיתי אותו מתקרב במהירות גבוהה והאוטו לא עוצר. האוטו התקדם לכיוון המכוניות, ואני במושב הקדמי התחלתי לראות את המוות. זה היה פחות משניות. התחלתי לצעוק. ראיתי אותו מאבד את השליטה על האוטו לפני הרמזור. הוא עלה [על] המדרכה, נתקע באוטו שעמד ברמזור ושעצרו אותו שם בגלל המחסום. האוטו של הנאשם התחיל ללכת ימינה ושמאלה בכביש. בלי שום שליטה. עד שהוא נתקע בגדר של אמצע הכביש, והסתובב סיבוב שלם, ועצר באמצע הכביש" (עמ' 5-6).

כן הדגיש ג'מאל בעדותו, כי בעת התקרבות הרכב למחסום, ניתן היה להבחין הן בג'יפ מג"ב שעמד לרוחב הכביש וחסם חלק מנתיב התנועה, הן בכלי-רכב נוספים שעמדו בצומת, והן בשוטרי מג"ב שניצבו על אי-התנועה בימין הדרך, וכיוונו לעבר רכבו של הנאשם את כלי-הנשק שבידיהם. לדבריו, כל המכוניות הנ"ל חסמו את המעבר בצומת, ואולם הנאשם עקף בנסיעה מהירה את כלי-הרכב מצד ימין, אגב עליית הרכב עם שני הגלגלים הימניים על המדרכה, עד שהתנגש במכונית הראשונה שעמדה בקו הצומת.

עדותו של מפקח מוטי כהן

5.       על השלב הראשון של המרדף אחר הנאשם העיד מפקח מוטי כהן, ששימש במועד הרלבנטי כקצין מג"ב בגזרה הצפונית של מערך המשטרה המכונה
"עוטף ירושלים". כהן העיד, כי בעת שהיה בסיור בג'יפ מג"ב, הוזעק, באמצעות רשת הקשר, לעקוב אחר מכוניתו של הנאשם, שעוררה חשד. על-פי עדותו, כאשר התקרב לאזור חסימה משטרתית קבועה הממוקמת ב"ציר 60" באזור בית חנינה, הבחין ברכבו של הנאשם, אשר התקרב למחסום אך לפתע פנה ימינה לשביל עפר בנסיבות מחשידות. בשלב זה, דלק מפקח כהן אחר רכבו של הנאשם עד שהגיע למרחק של שני מטרים מאחוריו. מפקח כהן ציין, כי משהבחין הנאשם שג'יפ מג"ב נוסע בעקבותיו, פתח בנסיעה מהירה, "במהירות מטורפת" (כלשון העד), ולא שעה לקריאות לעצור, שהושמעו באמצעות צופר האזעקה של הג'יפ. על-פי עדותו של הקצין, הגיע הנאשם למעגל תנועה וחצה אותו בנתיב השמאלי, במקום בימני, אגב נסיעה במהירות מופרזת ותוך סיכון מכונית שהגיעה מולו, אשר נהגה נאלץ לסטות מנתיבו ולבלום, בכדי שלא להיפגע. ממעגל התנועה המשיך הנאשם לנסוע במהירות עד לכביש 443, שם פנה ימינה לכיוון צומת מחנה עופר. עם הפניה ימינה נותק קשר העין בין העד לבין רכבו של הנאשם לשניות ספורות. מפקח כהן המשיך במרדף אחר רכבו של הנאשם, וחידש את קשר העין עם רכבו על כביש 443 ממרחק של כמה מאות מטרים. הוא הבהיר, כי לא עלה בידו להשיג את מכוניתו של הנאשם, מחמת נסיעתה במהירות מופרזת, שלהערכתו הגיעה לכ-150 קמ"ש, ומטעם זה אף לא ראה כיצד התרחשה התאונה בהמשך הדרך.

עדותו של קצין מג"ב, פקד ויסאם דגש

6.       על התרחשות התאונה בכביש 443, בצומת מחנה עופר, העיד קצין מג"ב, פקד ויסאם דגש, ששימש במועד הרלבנטי כסגן מפקד פלוגה במג"ב, והיה בצוות שמיקם את החסימה בצומת מחנה עופר. פקד דגש העיד, כי בעקבות דיווח ברשת הקשר על הימלטות רכבו של הנאשם מאזור המחסום בכביש בית חנינה לכיוון צומת מחנה עופר, החליט להגיע במהירות לצומת האחרון לשם הצבת חסימה מאולתרת. הוא ציין, כי הגיע לצומת מאזור גבעת-זאב והעמיד את ג'יפ מג"ב לרוחב הכביש, באופן שחסם שניים מהנתיבים - השמאלי והאמצעי. הקצין הבהיר בעדותו, כי למעשה השתמש בכלי-רכב של נוסעים תמימים לשם הצבת חסימה מאולתרת בדרכו של הנאשם, זאת על-מנת לעצור את רכבו, וכלשונו "המטרה הייתה ליצור פקק יזום, כדי לגרום לרכב של הנאשם להאט, לעצור, ואז לתפוס אותו" (עמ' 15). לדברי העד, בעת שברמזור דלק אור אדום, עמדה בנתיב הימני מכונית פרטית מסוג פולקסוואגן. תוך כדי המתנה לשינוי האור ברמזור, הגיעו כלי רכב נוספים לצומת ונעצרו - הן מאחורי מכונית הפולקסוואגן בנתיב הימני, והן בשני הנתיבים הנוספים שנחסמו על-ידי הג'יפ. פקד דגש העיד, כי ניגש לעמוד על אי-התנועה שמימין לנתיב הימני, וצפה בהתקרבות רכבו של הנאשם לעבר הצומת. לדבריו, חרף עמידתם של כלי-הרכב בצומת, בשלושת הנתיבים, לא האט הנאשם את מהירות נסיעתו, אלא המשיך לנסוע במהירות לעבר הצומת, מתוך מטרה לחצות אותו חרף חסימתו, והחל לעקוף  את כל המכוניות מימין אגב נסיעה עם שני הגלגלים הימניים על אי-התנועה. תוך כדי העקיפה, פגע הנאשם עם רכבו בכנף הקדמית-ימנית של מכונית הפולקסוואגן, שעמדה ראשונה בצומת, וכתוצאה מפגיעה זו איבד שליטה על הרכב, אשר המשיך בנסיעה עד שפגע במעקה ההפרדה שהיה בצד הנתיב השמאלי. פקד דגש הוסיף וציין, כי כאשר התקרבה מכוניתו של הנאשם לעבר אי-התנועה שעליו עמד, החזיק בידו את נשקו האישי וסימן בידו לנאשם לעצור בתנועות יד להאטת המהירות (הושטת יד לפנים והנפתה מלמעלה למטה). לדבריו, הנאשם לא הגיב להוראותיו והמשיך בנסיעה מהירה לעברו, ואך בנס הוא ושוטר נוסף שניצב לצדו על אי-התנועה לא נפגעו מהרכב בעת שחלף על-פניהם. עוד הבהיר הקצין, כי בעת התקרבותו של הנאשם לצומת, ובעת עקיפתו את המכוניות על אי-התנועה, נסע הנאשם במהירות גבוהה מאוד. כן ציין פקד דגש, כי כאשר שאל את הנאשם, בעת שהתלווה אליו בנסיעה לבית-החולים, על מה הצביע מד המהירות ברכב בעת התאונה, השיבו הלה: "משהו כמו 120" (עמ' 14).

גרסאות הנאשם

7.         בהודעתו במשטרה (ת/4), שנגבתה שעות ספורות לאחר האירוע, מסר הנאשם, כי הסיע במכוניתו נוסעים מתחנת הדלק "דור" שבכביש 443 לאזור ירושלים. הוא ציין, כי בעבר נהג להסיע במכוניתו תושבי שטחים מאזור מודיעין לירושלים, אך לאחר שנתפס על-ידי שוטרים, החליט להפסיק את עיסוקו בהסעות. באשר לאירוע הנדון ציין הנאשם בהודעתו, כי משהגיע לחסימה של מג"ב בכביש בית חנינה - עטרות, נודע לו לראשונה, מפי חלק מהנוסעים שברכבו, כי אין להם אישורי כניסה לישראל. לדבריו, מששמע זאת, ביצע מייד פניית פרסה ליד המחסום, עלה על שביל עפר והחל להתרחק מהמקום. על-פי גרסתו, בעת נסיעתו על שביל העפר הבחין בג'יפ מג"ב הנוסע אחריו, בתגובה הגביר את מהירות נסיעתו, ובהמשך הנסיעה איבד את השליטה על הרכב וגרם לתאונה. וכך התייחס הנאשם להתרחשות התאונה בפתיח להודעתו: "הגעתי למחסום. הנוסעים שהיו איתי ברכב אמרו לי שאין להם אישורים. אני עשיתי פרסה. עליתי על שביל העפר והמשכתי לנסוע. ראיתי שמג"ב נוסעים אחריי. התחלתי לנסוע מהר בכדי להוריד את הנוסעים מאיפה שלקחתי אותם. ראיתי שאני לא יכול לעצור, אז המשכתי לנסוע. הגעתי לרמזור ולא יכולתי לעצור את הרכב. איבדתי שליטה על הרכב ונכנסתי ברכב בצומת ובמעקה הבטיחות" (ת/3, ש' 3-5). בהמשך ההודעה ציין הנאשם, כי הוא מעוניין לספר את "כל הסיפור", וציין כי בעת שהעלה את חמשת הנוסעים בתחנת הדלק "דור", להסעתם תמורת תשלום לאזור ירושלים, ידע כי מדובר בתושבי שטחים שאין בידיהם אישורי כניסה לישראל. לדבריו, הוא התכוון לגבות מכל נוסע בסוף הנסיעה סכום של 100 ש"ח. בהמשך ההודעה תיאר הנאשם בקצרה, פעם נוספת, כיצד התרחשה התאונה, עת סב על דרכו באזור החסימה שבכביש בית חנינה, ונמלט בנסיעה מהירה לכוון מערב בכביש 443: "הגעתי לחסימה של מג"ב מתחת לעטרות. ראיתי שהשוטרים שם בודקים כל רכב, אז החלטתי לפרסס ולהחזיר את הנוסעים לתחנת הדלק. התחלתי לנסוע, ואז מג"ב היו מאחוריי. אז נסעתי יותר מהר, וברמזור שלקחתי ימינה איבדתי שליטה על הרכב ונכנסתי ברכב בצומת. לא התכוונתי לעשות תאונת דרכים. המצב הכלכלי שלי קשה... רציתי לעשות קצת כסף" (ת/3, ש' 39-42). לשאלה "למה ברחת מהשוטרים?", השיב: "כי פחדתי בגלל שהסעתי [תושבי] שטחים", ובהמשך הוסיף וציין: "אני הסעתי שב"חים בשביל הפרנסה, ונסעתי ברכב בזמן פסילה, בגלל שאני צריך כסף. אני לא התכוונתי לעשות תאונה, אבל פחדתי מהשוטרים ואיבדתי שליטה על הרכב" (ת/3, ש' 69-80). יצוין, כי הודעתו של הנאשם נגבתה על-ידי עדת התביעה, רס"ר מזי כהן, שהעידה כי אמנם היא אינה זוכרת את הנסיבות הקונקרטיות של מתן האמרה, אך הקפידה לרשום בהודעה את גרסתו של הנאשם, כפי שהושמעה מפיו.

8.       בעדותו בבית-המשפט מסר הנאשם גרסה שונה מזו שהועלתה בהודעתו במשטרה. בהתייחסו לנסיבות הסעתם של הנוסעים, טען הנאשם כי לא התכוון להסיע נוסעים ברכבו תמורת תשלום. לדבריו, הגיע לתחנת הדלק "דור" בכדי לקחת רכב מחברו, ובאותה הזדמנות התבקש להסיע ברכב זה חמישה תושבי שטחים, שניים - בשלב ראשון לירושלים, והאחרים, בהמשך - לתל אביב. הוא ציין, כי שניים מהנוסעים הראו לו אישורים לשהייה בישראל, והשאר אמרו לו שברשותם היתרים כאמור, מבלי שהציגו לו אותם. באשר לנסיבות ההימלטות מהשוטרים, העיד הנאשם כי בעת שהתקרב לחסימה של מג"ב, שמוקמה באזור בית חנינה, אמרו לו שניים מהנוסעים כי אין בידיהם אישורי כניסה לישראל. לדבריו, השניים "לא הסכימו לרדת" מרכבו, ועל כן החליט לשוב על דרכו ולהחזירם לתחנת הדלק "דור". הוא העיד, כי בשלב זה סטה עם רכבו, באזור המחסום, לעבר שביל עפר, נסע לאורך השביל באיטיות, עלה על המשך הכביש, חלף על-פני מעגל תנועה, ולבסוף השתלב בכביש 443 והחל לנסוע בו מערבה. כן העיד, כי בעת שהיה בדרכו בשביל העפר הבחין בכך שג'יפ מג"ב נוסע מאחוריו, אך טען כי לא שמע צפירות כלשהן, ואף לא הבחין בסימנים כלשהם שהורו לו לעצור. על-פי עדותו, משעלה על כביש 443 החל לנסוע במהירות: "פניתי ימינה נסעתי 110 קמ"ש בערך, כי הייתי עצבני על אלה שאמרו לי שיש להם אישורים ובעצם אין להם, הם רצו לדבר איתי ולבקש סליחה ולא התייחסתי"  (עמ' 31). באשר לנסיבות התרחשות התאונה בצומת מחנה עופר, העיד הנאשם כי בעת שהתקרב לצומת הבחין במכוניות העומדות במקום, לרבות בג'יפ מג"ב שניצב כחסימה, ציין כי התאונה אירעה בעת שניסה לחלוף על-פני הצומת לאחר שצבע הרמזור התחלף לירוק, וטען כי זו התרחשה כתוצאה מכך שרכב מסוג מאזדה עקף אותו וחסם את נתיב נסיעתו, באופן שאילצו לסטות לימין הדרך. וכך העיד הנאשם על התרחשות התאונה: "כשהייתי באמצע הדרך ראיתי רמזור אדום. האטתי את המהירות שלי. מאחוריי היה רכב מאזדה שעקף אותי, כאשר מולי הג'יפ עמד במסלול האמצעי ברמזור. הג'יפ חסם את המסלול האמצעי שממשיך ישר, ומכונית בורה [פולקסוואגן]. עמדה בצד ימין. הרמזור התחלף לירוק. זה של המאזדה לא חשב שהג'יפ מחסום. הוא ניסה לעקוף את הג'יפ ולנסוע אחרי הבורה. הבורה לא זז, וגרם לי לעלות על המדרכה, כי פתאום הוא נכנס מולי, וגרם לי לעלות על המדרכה ולהכנס בעמוד" (שם). הוא שב והדגיש, כי נאלץ לסטות עם רכבו לעבר אי-התנועה שלצד הנתיב הימני, בתגובה לכך שמכונית המאזדה עקפה את רכבו בנתיב הימני וחסמה את המשך דרכו בנתיב זה (עמודים 32-33). כן ציין הנאשם בעדותו, כי בהתקרבו לצומת נסע במהירות של כ-100-120 קמ"ש, כי משהבחין ברמזור האדום האט למהירות של 80 קמ"ש, וכי במהירות זו אף אירעה התאונה בעת שמכונית המאזדה עקפה את רכבו, וחסמה לטענתו את נתיב נסיעתו. הוא הוסיף וציין, כי "ניסה לעצור" אך עלה על אי-התנועה; וכאשר נשאל מדוע לא בלם, שינה תשובתו הקודמת והשיב "לא יכולתי, אם הייתי בולם הייתי נכנס בבורה מאחורה או במאזדה" (עמ' 33). עוד טען הנאשם, כי לא ראה באזור הצומת חיילים או שוטרים, וממילא לא ראה את קצין מג"ב דגש מסמן לו לעצור.